מאמרים

גשם ראשון - זה הקטן - גדול יהיה

 

הגשם הראשון ירה, זירזף, טיפטף, ...התלבט שלושה ימים ועבר.  ושוב זרחה השמש והתכילו השמים.  חלפו עוד יומיים שלושה ושוב (...כמו בכל שנה) מתרחש הפלא: כמו משום מקום, ללא כל אזהרה מוקדמת, מתכסה האדמה לאורכה ולרוחבה בפלומה רעננה -  ירוקה, ...ממש יש מאין.      

הסיפור הוא בוטני, אך כמו תמיד הוא מתחיל באקלים: ארצנו השוכנת לחופו של הים-התיכון, שייכת ככזו לאזור אקלימי מיוחד המאופיין בגדול ב-2 עונות שנה עיקריות: קיץ וחורף (... בסדר גם עונות מעבר קצרות ביניהן). הנבדלות זו מזו באופן חד ומובהק. הקיץ חם ויבש לחלוטין (בהיבט המשקעים), ללא גשם במשך כמחצית השנה, וחורף קריר ובעיקר גשום (...בחלק הים-תיכוני של הארץ).      

לנו - ילידי הארץ הזו, שכל חיינו עוברים בה (שחו"ל בעוונותינו - ב 90 אחוז - זה או טלוויזיה או מלחמות), אין דבר יותר מובן, יותר טריוויאלי, יותר מובנה בנופי חיינו, מאשר חלוקה פשוטה - עד כדי פשטנות - כזו של עונות השנה. עד כדי כך, שקשה לנו להפנים, שאין זו התמונה ברב רובו של העולם. החל באזורים הטרופיים - בהם יורד גשם בכל השנה (פא"י) ועד המדבריות בהם שחון לאורך כל השנה, וכל הואריאציות האפשריות ביניהם. כאשר אנחנו בוחנים את אזורי האקלים השונים בהיבט של הצומח -  מתברר כי באזורים הטרופיים אין בעיה: אספקה שוטפת של גשם כל השנה (+ טמפרטורות גבוהות) -  אכן מאפשרת לצמחיה "לחגוג". במדבריות - בהם אין מים - חיים מעט מאד צמחים (והם מאופיינים בהתאמות והתמחויות לתנאים קשים אלה). 

אבל מה קורה אצלנו, באקלימנו הים תיכוני - הגלילי - כאמור?  בחורף - בעונה הגשומה, כאשר יורדים כ-700 - 1000 מ"מ גשם ב 4-3 חודשים, "בטוחים" הצמחים שהם בגן- העדן המובטח ואפשר לחגוג,  ואז ... לפתע - נופל עליהם הקיץ הארוך, החם והיבש ומציב בפניהם במלוא עוצמתה את שאלת השאלות (...מליון הדולר): איך עוברים את הקיץ הזה בשלום? הפרדוקס הוא אם-כן, שדווקא כגלל החורף הגשום - נוצרת בעיה קשה בקיץ (...שהרי -  אם לא היה גשם בחורף, היינו פשוט - מידבר ואז הייתה הבעיה "פשוטה").   אז איך עוברים את הקיץ בשלום??? קודם-כל עוברים. זאת עובדה!  

בגדול ניתן לזהות  4-3 דרכים (איסטרטגיות...) עיקריות לפיתרון הבעיה. הפעם - לכבוד הגשם הראשון - נעסוק באחת מהן. לשם כך אנו חוזרים... זוכרים? אל הפלומה הירוקה, שהופיעה כך פתאום וכיסתה את האדמה. אם נשתופף ונכרע על ברכנו אל אותה אדמה פלומתית, נוכל להבחין בפרטים: בנבטים הרכים - בני יומם המרכיבים את הירוק הזה.  במבט נוסף נראה כי למעשה קיימות שתי קבוצות של נבטים: ארוכים - דמויי דשא, והאחרים - בעלי עלים מעוגלים ואף בשרניים במידת-מה, הנישאים על פטוטרת (גבעול) ברורה. נתמקד הפעם בקבוצת בעלי העלים המעוגלים. 

"נעלה זום" ונגלה דבר מפתיע: זוגות העלים הזעירים הללו דומים בצורתם ובהופעתם - לא רק בזוג עצמו  (טוב... זה ברור), אלא גם בין מיני הצמחים השונים.  הדבר בולט עוד יותר כעבור ימים אחדים, כאשר מתחילים להופיע עלים נוספים -  העלים "האמיתיים" של הצמח ואז אנו מגלים כי - אכן, עלים אלה שונים מזוג העלים הראשון, אשר ככל שהקדים להופיע - כך הוא מקדים ליבול ולהעלם, בעוד שהצמח הצעיר מוסיף וגדל, מרבה עלים ופרחים וכד'. אם-כן - מי הם ומה הם זוג העלים הראשון שהופיע זה עתה? זהו לב - ליבו של הסיפור, משום שהאיסטרטגיה (...זוכרים את הביטוי הזה מלפני שורות אחדות?) הראשונה היא החד - שנתיות. כלומר: פיתרון הבעיה היא לעבור את הקיץ ללא חיים (אביוטה).        

כינויים של צמחים אלה - "חד שנתיים" בא להם משום שכל חייהם נמשכים על פני שנה אחת בלבד, ולמעשה אף הרבה פחות מכך.  הם מתחילים בזרע הרדום, המונח  - בד"כ קטן מכדי להראות - על פני האדמה, או בתוכה, לאחר שהוא ורק הוא, זה שעבר את כל הקיץ.         עם בוא הגשם הראשון מתרחש "הפלא": הזרע מתעורר לחיים ונובט. בתוך זמן קצר של חודש-חודשיים הוא כבר מגיע למלוא גודלו, כבר מוציא פרחים (אשר יחסית לגודל הצמח הם גדולים מאד) רבים, צבעוניים ומדיפים ריח וצוף - חגיגה לכל החושים... זהו!  הגענו לאביב.  החרקים ממלאים את האוויר בזמזומם, מפרים את הפרחים ואלה הופכים לפירות. עבר עוד חודש, הקיץ כבר מתדפק על דלתנו, הירוק האביבי הופך לצהוב ולחום, הפרי מבשיל, מפזר את זרעיו... והופ! -  נגמר הסיפור.  אז - איך עוברים את הקיץ בשלום? לא עוברים ... כלומר - עוברים, אך ללא חיים.       

השלב הקריטי במחזור החד שנתי הזה הוא - אכן, בימים אלה - ימי הגשם הראשון - ימי ראשית הסיפור.  שכן כאן נדרש הצמח לבצע מעבר קשה מאד: מן הזרע הרדום - האביוטי אל הנבט הירוק החי. השלב הזה קשה , משום שהוא כרוך  מצד אחד בהשקעת אנרגיה רבה בבקיעת הנבט, החדרת השורשון אל האדמה, צימוח הגבעול והעלים הראשונים.  מצד שני אין לו - לכאורה -  מקור לאנרגיה זו, שכן בשלב זה אין לו עדיין שורש שיספק לו מים ומינרלים מהקרקע ואין לו עלי ם שיקלטו את אור השמש ויטמיעו את הגזים מן האוויר לסוכרים בגוף הצמח. זהו - אם כן - הקשר שבין זוג העלים הקטנים, השונים, הראשוניים, אשר צצו לאחר הגשם הראשון (... אשר הנביט גם את הסיפור הזה), לבין מקור האנרגיה המבוקש כאן: זוג העלים הללו אינו אלא גלגולו של זוג הפסיגים - שני חלקי הזרע, המהווים את מעטפת המזון סביב העובר הצמחי, (בדומה למעטפת מזון הקיימת בכל המערכות העובריות) והם עיקר מסת הזרע. 

ובכן - עם הגשם הראשון המרטיב את הזרע, הוא מתעורר לחיים ושולח שורשון הננעץ בקרקע. בצדו השני - העליון - מוריקים פסיגי הזרע ומתרוממים כעלים כלפי מעלה,  וכאן ההפתעה: בניגוד למה שדימינו תמיד - שהזרע נשאר בקרקע וממנו צומח הנבט ... לא ! - הזרע מתרומם לאוויר - וממנו צומח הנבט. עכשיו בואו נחזור ונביט בהם, שהרי אוטוטו - יצוצו עלים נוספים סביב זוג העלים הראשונים והצמח "המתבגר" יצא שוב לדרך הקצרה והמהירה.   ...בהצלחה.